THE FERTILITY DEITY
אלת הפריון - סיפור משא
אוצרת: נורית טל-טנא
תערוכת יחיד. גלריה טובה אוסמן, ת"א. דצמבר 2019
YNET - טיפולי הפוריות הסודיים שלי
האוצרת כרמל גופר על התערוכה
האוצרת חניתה אליצור על התערוכה
"שמונה שנות ייסורים שלוו בטיפולי הפריה, שאיבת ביציות, זריקות, מכאובים, הפלות ודימומים, עד שזכיתי ללדת את בני. היו אלה שנים של הסתרה, לא רציתי שהסביבה תרחם או תשאל יותר מדי, הייתי מוכנה לכל, הדבר היחיד שהרס אותי לאט לאט מבפנים, היה לגלות שעוד טיפול לא צלח...לאורך התקופה ליקטתי חפצים, מזרקים, תרופות ומסמכים ששימשו לי בהמשך כמצע לעבודות, שנוצרו ממצוקה פנימית, עיבוד והפנמה של תהליך הפרייה כואב." - (סיגל יער).
סיגל יער, אמנית אמיצה וטוטאלית, חושפת סיפור משא בנושא כמיהה לילד.
היא מבטאת את הקשיים, הדרך והתקווה למימוש והגשמת החלום באמצעות כוחה המרפא של האמנות והיצירה שאינה נדרשת לתיווך. התערוכה היא יומן תיעודי ויזואלי, בו האמנית משתפת בתהליך הממושך, הרגשי והפיזי בכמיהתה לילד שלישי וחושפת את הדרך המפרכת אותה עברה על מנת לזכות בו. לאורך התהליך, נושא הפריון (הצלחה או כשלון) הופך למהותי בתפיסת "האני". סיפורה מבטא סיפור קולקטיבי של נשים רבות, ובוחן את התפיסה המיתית של דמות האישה כ"אלת פריון" בהיבט חברתי, תרבותי ומגדרי.
גוף העבודות עשוי כאסמבלאז' מורכב הטעון בחומרים ורגשות הדבוקים זה בזה לשם יצירת השלם. הטכניקה מעורבת: ציור (צבעי אקריליק, פסטל), פיסול קרמי, רדי מייד ושילוב אובייקטים. רבים ממצאי היצירה הינם שאריות פסולת עץ וקופסאות עץ מחוררות המשמשות כמצע לחיים חדשים, הדימויים המצוירים עליהם נטמעים ומתמזגים ב"עורו" של העץ המשמש לעיתים כתיבת פנדורה המצפינה בתוכה רזים וציפיות.
התיבות חלקן מכילות חפצים המצטרפים יחדיו למאגר זמן, קיום וחיים בין המתנה לגאולה, החפצים המוצגים בערבוביה, ביניהם: מזרקים, מרשמים, כדורים ולוח קליעה למטרה, כמבקשים להעיד אודות הכאב הכרוך בתהליך המייסר.
באחת העבודות, מוצגת תיבה הנפתחת ונסגרת ומתאחדת לכדי סיסמא גראפית: "פוריות או נמות", התיבה כמעין משחק תלת מימד. ואילו בעבודה אחרת "ללא כותרת", כמחווה לדימוי האיקוני: "יד האלוהים והאדם" (מיצירתו של מיכאל אנג'לו "בריאת האדם")[i] בציור הנודע אלוהים מושיט קדימה את ידו, ניצוץ החיים מועבר מאצבעו לאדם. הרגע הטעון שלפני המגע בין הדמויות, מאומץ ביצירתה באמצעות שתי קופסאות עץ בודדות, על האחת רשומה יד האם השלוחה קדימה ועל השניה יד התינוק, עוד רגע ויתאפשר מפגש הידיים בין השתיים, באמצעות חיבורן.
"העקרות היא הצל של יצירת האמנות ושל היצירה בכלל. העקרות נוכחת בהיעדרותה, עת כל יצירה ויצירה היא הוכחת ההתגברות על העקרות והכנעתה. עקרות היא בלימתך בתוך עצמך ולמען עצמך; פריון הוא יציאתך אל מחוץ לעצמך, הרחבת עצמך. זוהי האמנות: הגדלת האני והרחבתו אל האחרים. עקרות היא אשרור סופיותך; ההפריה היא הנגיעה בנצח, המגע מדור אל דור. כזו היא האמנות: התחככות הסופי באינסופי. אמנות בנושא העקרות? תָרתֵי דסתרֵי."[ii] - (ד"ר גדעון עפרת).
[i] מיכאל אנג'לו, "בריאת האדם", פרסקו, תקרת הקפלה הסיסטינית בין השנים 1512- 1508.
[ii] ד"ר גדעון עופרת, "עקרות, פריון, אמנות", המחסן של גדעון עופרת 2008
Curator: Nurit Tal-Tenne
Solo Exhibition, Tova Osman Gallery, Tel Aviv, December 2019
Press:
YNET – My Secret Fertility Treatments
"Eight years of anguish accompanied by fertility treatments, egg retrievals, injections, pain, miscarriages, and bleeding, until I was fortunate enough to give birth to my son. They were years of concealment; I did not want those around me to pity me or ask too many questions. I was prepared for anything. The only thing that slowly destroyed me from within was discovering that yet another treatment had failed. Throughout this period, I collected objects, syrits, medications, and documents, which later served as the foundation for artworks created out of inner distress, processing, and the internalization of a painful fertility journey." — Sigal Yaar
Sigal Yaar, a courageous and deeply committed artist, reveals a personal and profound story centered on the longing for a child.
Through the healing power of art and creation—without the need for mediation—she expresses the hardships, the journey, and the hope involved in fulfilling a dream. The exhibition functions as a visual documentary diary, in which the artist shares the prolonged emotional and physical process of her desire for a third child, exposing the arduous path she undertook in order to have him. Throughout this process, fertility—whether success or failure—became central to her sense of self. Her story reflects the collective experience of many women and examines the mythical perception of woman as a “fertility goddess” through social, cultural, and gender-related perspectives.
The body of work takes the form of complex assemblages charged with materials and emotions fused together to create a unified whole. The technique is mixed-media, combining painting (acrylics and pastels), ceramic sculpture, readymades, and found objects. Many of the materials are discarded wood fragments and perforated wooden boxes that serve as a substrate for new life. The painted images become absorbed into and merged with the “skin” of the wood, which at times functions as a kind of Pandora’s box, concealing secrets and expectations within.
Some of the boxes contain objects that collectively form an archive of time, existence, and life suspended between waiting and redemption. Displayed in a seemingly chaotic mixture are syringes, prescriptions, pills, and a dartboard, all bearing witness to the pain inherent in this grueling process.
In one of the works, a box opens and closes, coming together to form the graphic slogan “Fertility or Death.” The box functions as a kind of three-dimensional game or puzzle. In another work, Untitled, Yaar pays homage to the iconic image of The Creation of Adam by Michelangelo.[i] In the famous fresco, God extends His hand toward Adam, transmitting the spark of life through His finger. Yaar adopts this charged moment before contact through two separate wooden boxes: on one appears the hand of a mother reaching forward, and on the other, the hand of an infant. Their meeting becomes possible only when the two boxes are joined together.
"Infertility is the shadow of the work of art and of creation in general. It is present through its absence, as every work of art proves the overcoming and subjugation of infertility. Infertility is being halted within oneself and for oneself; fertility is stepping beyond oneself, expanding oneself. This is art: the enlargement of the self and its extension toward others. Infertility affirms finitude; fertilization is a touch of eternity, contact from generation to generation. Such is art: the friction of the finite against the infinite. Art about infertility? A contradiction in terms." — Dr. Gideon Ofrat
[i] The Creation of Adam, painted between 1508–1512 on the ceiling of the
Sistine Chapel.
[ii] Dr. Gideon Ofrat, “Infertility, Fertility, Art,” 2008.