FACE !T
אוצרת: נורית טל-טנא
תערוכת יחיד. בית האמנים, ראשון לציון. אוקטובר 2024
'הפקת התערוכה כפרס האמן המצטיין לשנת 2023 מטעם 'העמותה לאמנות חזותית ראשון לציון**
תערוכה יחיד נודדת. גלרית הפוסט, רמת-השרון בשיתוף עם עירית רמה"ש והמשרד לקידום מעמד האישה והאגף לתרבות ואמנות, פברואר 2026
תערוכתה של סיגל יער עוסקת במוֹבִּילִיּוּת ובאפשרות התערבות טכנולוגית-רפואית בתהליכים חיצונים של התבגרות והזדקנות, כחלק אינטגרלי של "האני". בין קונוונציות הגוף "היפה" והצעיר אל מול הגוף הדהוי והמתקמט לאיטו, והיחסים השברירים הנעים בין קבלת מראה הגוף המתבגר והמאבק כנגד, וגבולותיו.
בגוף עבודות משעשע ומייסר בו זמנית, האמנית מעמתת את הצופה עם עצמו באמצעות התמודדות במבט ישיר. היא מעמידה כאובייקט בחלל, מראה גדולת ממדים, סמוך אליה תלויים על קולבים, פסלי חימר – המדמים חלקי גוף בצורתם ה"אידאלית".
ובמתחם אחר, משחק הרכבה המתממש באמצעות קוביות עץ גדולות שעליהן רשומים בעפרונות צבע, חלקי גוף מתבגר בפוזיציות שאינן מחמיאות. לדוגמא, על פאת אחת הקוביות מופיע רישום של מבט עצמי אל עבר סנטר כפול, ובפאת קובייה אחרת, מופיע רישום פלג גוף תחתון - מותניים במהלך מאבק עיקש להידחסותם למכנס. על קיר אחר מופיע דיוקנה הרישומי של יער כשהיא בתחתון וגופיה בלבד וסביבה פזורים חלקי גוף: ישבן, חזה, שפתיים המייצגים על פי טעמה את אידיאל היופי. החלקים הגזורים בבחינת "הדבק – הסר - החלף", מאזכרים משחק ילדים.
את מכלול גוף העבודות הוויזואלי ובליל המחשבות הכפייתי המתלווה אודות מראה הגוף המשתנה, עוטפת יער בעבודת סאונד טורדני ורפטטיבי בו נשמעים מקטעי קולותיהם של מומחים כירורגים המשיאים עצות אודות הטיפול ל'פתרון הבעיה' ול'ישוב הסכסוך'. קולותיהם מתעצמים ועולים זה על זה כקקופוניה צורמת.
העיסוק בגוף המתבגר וההתקוממות כנגד קמילתו. למול יכולת ההשלמה, זוכים לטיפול אינטנסיבי בתרבות החזותית באינספור התייחסויות ווריאציות לסוגיות שונות. כדוגמא אציין את האמנית הבינלאומית אורלן Orlan)) בעבודת הוידאו מ-1993 "הן מעט ולא תראוני ועוד מעט ותחזוני" (יוחנן ט"ו, ט"ז), שם היא מתייחסת לגופה כמיצג רפואי, כשהיא מצולמת ומתועדת במהלך ניתוח פלסטי.
יער מבטאת בתערוכה זו מסע אישי, סוציולוגי-תרבותי וכלכלי, בו אין דרך אחת, מוחלטת. גוף עבודותה חובר אל יצירותיהם של אמניות ואמנים העוסקים בפרדוקס הגוף הנשי המתבגר, והמצב האנושי לעניין פגיעתו, זמניותו, התכלותו.
מדברי האוצרת נורית טל-טנא
Curator: Nurit Tal-Tenne
Solo Exhibition, Bet Homanim, Rishon LeZion*. October 2024
**The production of the Exhibition as part of the 'Outstanding Artist of the Year 2023 award' by the Visual Arts Association, Rishon LeZion.
Touring Solo Exhibition, The Post Gallery, Ramat HaSharon, in collaboration with the Ramat HaSharon Municipality, the Office for the Advancement of Women's Status, and the Department of Culture and Arts, February 2026.
Press:
Haaretz - recommended exhibitions
Sigal Yaar's exhibition explores mobility and the potential for technological-medical intervention in the external processes of aging, as an integral part of the self. It examines the tension between the conventions of the "beautiful" and youthful body versus the faded, gradually wrinkling body, and the fragile relationship that shifts between accepting the appearance of the aging body and the struggle against it, along with its limitations.
Through a body of work that is both amusing and distressing at the same time, the artist confronts the viewer with themselves through direct engagement. In the gallery space, she positions a large mirror as an object, beside which clay sculptures—depicting idealized body parts—are hung on hangers.
In another area, a construction game unfolds with large wooden blocks, on which less flattering, color-pencil drawings of aging body parts are depicted. For example, one side of a block shows a self-view of a double chin, while another side shows a drawing of a lower torso struggling to squeeze into pants. On another wall, A self-portrait of Yaar, wearing only a tank top and underwear, surrounded by body parts such as buttocks, breasts, and lips, representing her vision of ideal beauty. These cut-out parts, akin to a "mix-and-match" game, recall a children's game.
Yaar encapsulates the entire visual body of work and the obsessive thoughts about the changing appearance of the body with a disturbing, repetitive sound piece featuring clips of surgeons giving advice on 'solving the problem' and 'resolving the conflict.' Their voices overlap and intensify into a grating cacophony.
The exhibition delves into the aging body and the rebellion against its decline, contrasted with the capacity for acceptance, which is intensely addressed in visual culture through numerous references and variations on related issues. For instance, the international artist Orlan in her 1993 video work "A Little More and You Will Not See Me; Again, a Little While and You Will See Me" (John 16:16) addresses her body as a medical exhibit, filming herself during a plastic surgery procedure.
In this exhibition, Yaar expresses a personal, sociological-cultural, and economic journey with no single, absolute path. Her body of work connects with other artists' works dealing with the paradox of the aging female body and the human condition regarding its vulnerability, temporality, and eventual dissolution.
Nurit Tal-Tenne - Curator